טוב אז קנינו דירה, התמקחנו על המחיר, שילמנו למוכרת, לעורך דין ,למתווך ,מיסים למדינה ,לעייריה (ובטח שכחנו עוד כמה) – עכשיו מה? כמה זה יעלה? כמה זמן זה ייקח? למה לצפות בכלל? התייעצנו עם כמה חברים וקיבלנו תשובות מגוונות: מ”אחי, 100 אלף שקל אתה מרים ארמון” ל “פחות מחצי מליון שקל תשכח מזה ,ואני לא מגזים!!!”.
בסוף עשינו הערכה כללית
אחרי שהחלטנו שהולכים על שיפוץ ולקחנו הלוואה שמנה בבנק על חשבון המשכנתא (ראו פוסט קודם). הגענו למסקנה שאין לנו שמץ של מושג איך מתכננים את הדבר הזה. התייעצנו שוב עם חברינו ומהר מאוד החלטנו לקחת אדריכל. היום השוק די מוצף באדריכלים וגם במעצבי פנים והיינו צריכים להחליט.
לא יצא לנו לעבוד עם מעצב/ת פנים, אבל נראה לנו שאם השיפוץ כולל תכנון פנימי של הדירה (או כמו שיוסי האדריכל אומר: “דינמיט במרכז החדר ולפוצץ”) אז כדאי מאוד לקחת אדריכל ולא להסתפק במעצב/ת.
באדריכלות יש כלל פשוט שהפתיע אותנו מאוד
הפוסט הבא מתחיל בהערה: זה לדעתנו הפוסט הכי חשוב בתולדות הבלוג – למי שעושה שיפוץ כללי מומלץ לקרוא 3 פעמים + להפנים + לשלוח לנו מכתב תודה (תרומות יתקבלו בברכה). אנחנו הולכים לחסוך לכם הרבה כאב ראש והרבה מאוד כסף – ראו הוזהרתם!
טוב אז כמו שכולם יודעים מטבח זה עסק מסובך ויקר. האמת שאת המטבח התחלנו לתכנן עוד לפני שהיה לנו שיפוצניק וזה היה מצוין, תכנון ובחירת המטבח לוקח זמן רב ודורש מחשבה מרובה לכן לא כדאי לעשות אותו בלחץ. יוסי ארגן לנו תוכנית ראשונית למטבח שאיתה יצאנו חמושים לחנויות המטבחים, אם כי היה לנו ברור שהתכנון הסופי יהיה בשיתוף עם מתכנן מטבחים מומחה.
היה לנו ברור כבר בהתחלה שאנחנו נלך על יצרן מטבחים פשוט, לא איקאה אבל לא הרבה יותר טוב וזאת כמובן משיקולי עלות. העניין היה שמתכנני המטבחים אצל היצרנים הפשוטים היו פשוט לא מספיק טובים. זכורה במיוחד תחיה ממטבחי … (השם שמור במערכת) – שהיה נראה שהיא בין עבודות בדיוק, עד לא מזמן הייתה קופאית במגה או מלצרית ב”יוטבתה בעיר” ועכשיו זכתה במשרה הנחשקת של מתכננת מטבחים. העניין היה שבדירת הכוך התל אביבית שלנו היינו צריכים תכנון קטלני ותחיה הייתה ,איך לומר בעדינות, פשוט לא מספיק טובה.
בשלב זה עלינו על רעיון גאוני ששירת אותנו לאורך כל השיפוץ.
טוב אז אנחנו כבר באמצע השיפוץ, בשלב הזה כל העולם אשתו והחתול יודע שאנחנו משפצים, כולל החברים לעבודה של אימא של ש’, הקופאית בסופר והחבר’ה מהמילואים. מה שנחמד בזה שאנחנו זוכים להמון אמפטיה כמו איזה משפחה שעוברת טראומה מצד שני אנחנו מוצפים בעצות מבלבלות, וכך הגענו לשלב בחירת הקרמיקה.
יוסי הציע שנלך ל”חזי בנק” להסתכל על דוגמאות (“אח שלו ,אני לא שרי אריסון – ראה פוסט פותח לבלוג”). עשינו מה שאנחנו תמיד עושים: שאלנו אנשים סביבנו איפה כדאי לקנות. קיבלנו רשימה ענקית של חנויות קרמיקה שכל אחד נשבע ביקר לו שהחנות שלו היא הכי זולה (“שאתה מגיע תלך לאבי ותגיד לו שאורית מיבנה שלחה אותך, חכה אני כבר מתקשרת אליו”).
האמת שדלתות בתוך הבית היו הדבר האחרון שחשבנו שנצטרך להתעסק איתו, מן דבר כזה שחיים איתו בלי ממש להרגיש שהוא שם, משהו בין בלון גז לתיבת דואר- יש לך את זה אבל אני לא מכיר בן אדם אחד שחשב עליהם יותר מ 5 דקות ב 10 שנים האחרונות.
בכתב כמויות היה סעיף שהוקדש לנושא, בשלב התכנון שאלתי כמה אנשים כמה בערך יעלה ואפילו עמי אמר שאם נרצה הוא יוכל לעזור לנו ולספק דלתות.
איפה שהוא באמצע השיפוץ נזכרנו שאנחנו צריכים לטפל בזה - התקשרתי לעמי לשאול אותו אם יש לו איזה חנות מומלצת לדלתות והוא שלח אותי לחנות בחולון אחרי שגמר להתאושש מזה שעוד לא הזמנו.
שלא תחשבו שירדתם מהפסים ותדעו שגם לאחרים זה קורה, ריכזנו עשרה כללי אצבע לזיהוי אנשים בתהליך:
כשאתה מתחיל לדבר עם עצמך ברחוב (אבא של א’)